מלבד הבריאות, לרובנו חשובה בהחלט גם הופעתנו החיצונית. חיוך של כל אחד מאיתנו  עלול להראות לא יפה בגלל עמדת שיניים או מבנה לסת בעייתיים.
אורתודונטיה, הוא ענף רפואת השיניים, העוסק במניעה ובתיקון עמדות לקויות של השיניים והלסתות והוא מתבסס על הפעלת כוח מכני. מטרתה של האורתודנטיה, היא ליצור סידור נאות של השיניים בקשת והתאמה בין הלסתות, תוך התייחסות משמעותית למבנה הפנים. התוצאה הסופית הוא מראה אסתטי וחיוך יפה אך גם עמדת שיניים נכונה היכולה למנוע הרבה בעיות תפקודיות.

הגורמים להיווצרות ליקויים במבנה הלסתות ובצורת השיניים, מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:
הגורם הראשון, הוא הגורם התורשתי, שאת ליקוייו לא ניתן למנוע, כמו: מבנה הלסת וגודלה, מבנה, גודל ועמדת השיניים ביחס ללסת,תופעה של עודף או חוסר של שיניים ושיניים כלואות(לא שיני בינה).
הגורם השני, הוא הגורם הנרכש, התפקודי, שאת ליקוייו כן ניתן למנוע, משום שמדובר בהרגלים כמו: מציצת אצבע או מוצץ ונשימה דרך הפה עקב בעיות אף אוזן גרון (נשימה מסוג זה מביאה למבנה חיך צר ועמוק שלרוב גורם לשינוי ביחסים בין הלסתות). כמובן, שככל שהגמילה מההרגל מאחרת להגיע, סיכויו של הליקוי המתפתח להיות בלתי הפיך, גדל (הרגל שנפסק במהלך השנתיים -שלוש הראשונות לחייו של הילד, קרוב לוודאי שלא ייצור ליקוי כלל).

מומלץ לבצע בדיקה ראשונה אצל רופאי שיניים מומחים לילדים, כבר בגיל שנה ובהמשך ביקורת תקופתית כל חצי שנה. במעקב רציף זה ביכולתו של הרופא המומחה להנחות את ההורה בכל הקשור להרגלים ולגבי מה כדאי או לא על מנת למנוע התפתחותו של ליקוי נרכש ולצמצם חומרתו של ליקוי תורשתי. במידה וימצא צורך, המטופל מופנה לבדיקה אצל אורתודונט מומחה  הכוללת מספר שלבים :
שלב האבחון, הוא השלב הראשון של הטיפול האורתודנטי ולו חשיבות רבה לגבי עיתוי הטיפול וסוג המכשור. האבחון כולל, בדיקה של השיניים והלסתות בהתייחס למבנה הפנים ולהרגלי הילד, צילומי פנים ורנטגן ותבניות גבס של השיניים.
בשלב הבא של הטיפול האורתודנטי, בהתאם לסוג הליקוי שאובחן, נקבע סוג הטיפול, שמשתנה בהתאם לרמת שיתוף הפעולה של הילד עם הרופא המטפל.
סוגי הטיפול מגוונים וכל אחד מהם נותן מענה לליקוי מסוים בעיתוי מסוים. המשנן, מבנה הלסת גיל הילד הם חלק מהגורמים שיקבעו איזה מבין כלל הטיפולים ניתן ליישום. המשנן המעורב מייצג את הגיל הצעיר (עד גיל 12-13), בו שיניי החלב עדיין לא התחלפו כולן בשיניים הקבועות והמשנן הקבוע מייצג את קבוצת הילדים הבוגרת (מגיל 13 ומעלה), בו כל השינים בפה הן שיניים קבועות.
הטיפול הדו שלבי, הוא הטיפול המתאים למשנן המעורב ולעיתים אף מבצעים אותו כבר בגיל הרך (בסביבות גיל 6), תוך התחלפות שיניי החלב הראשונות. בסוג טיפול זה מתבצעת התערבות ראשונית, שבדרך כלל מונעת החרפה של הליקוי בשלב מאוחר יותר. סיבות שכיחות להתערבות מוקדמת:
סגר צלבי/הפוך שבו השיניים התחתונות ממוקמות קדמית לעליונות. מצב כזה יתכן כתוצאה מחיך צר  ואז הפתרון המתבקש הינו הרחבת לסת עליונה שמומלצת לפני גמר הגדילה ולרוב לפני גיל 9-10 .
שמירת מקום למניעת איבוד מקום באורך קשת השיניים עקב עקירות שיניים מוקדמות או צפיפות ניכרת.
מכשור שימנע אפשרות למציצת אצבע.
הטיפול בשלב אחד, הוא הטיפול המתאים למשנן הקבוע והוא נעשה עם תום התחלפות השיניים, בסביבות גיל 12-13.

בטיפול אורתודנטי מכל סוג שהוא, נעשה שימוש במכשירים. המכשירים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: מכשירים קבועים ומכשירים ניידים.
טיפול באמצעות מכשור קבוע, הוא סוג הטיפול השכיח ביותר והוא מתאים לשני המשננים – הראשוני(שיני חלב) והקבוע. מורכב מ:
-סמכים וחוטים, המכשור הקבוע הנפוץ ביותר. הסמכים מודבקים לפני שטח השן החיצוניים של השיניים הקדמיות  והם בנויים כך, שיש בהם מסילה שלתוכה מוכנס חוט (קיימים חוטים שונים, העשויים ממתכות שונות, בצורות ובגדלים שונים). הכנסת החוט לתוך המסילה מפעילה כוח שבאמצעותו מתאפשר לאורתודנט לשלוט על עוצמת וכיוון הכוח שמופעל על השיניים. זהו
בעצם הכוח המכני, עליו מבוסס הטיפול האורתודנטי.
- על השיניים האחוריות מורכבות טבעות העוטפות את השן וגם להן מסילות שלתוכן  נכנס החוט האורתודנטי או מרכיבים אחרים ובאמצעותו מופעל אותו כוח מכני.
-``רסן``, סוג מכשור מאוד נפוץ. המכשור מורכב מקשת מתכת, שבשתי קצותיה מתחברת לשתי טבעות על השיניים האחוריות בשני צידי הלסת העליונה ומצד שני מתחברת הקשת לרצועת גומי הממוקמת על העורף. מטרתו העיקרית של מכשיר זה, היא להזיז אחורנית את השיניים הטוחנות, כהכנה להמשך הטיפול.
ה``רסן`` הוא שילוב של מכשור נייח (טבעות) ומכשור נייד (הקשת הניתנת להסרה). הסוג השני של מכשירים הוא  המכשור הנייד או ידוע בשם "פלטות". גם כן מתאים לשני המשננים אך פחות שכיח היום וזאת מפאת חסרונותיו הבולטים:
המכשור הנייד מחייב שיתוף פעולה מצדו של המטופל וכשמדובר בילדים, בפרט בצעירים יותר, קשה מאוד לזכות בשיתוף פעולה מלא והדבר משפיע לרעה על תוצאות הטיפול.
המכשור הנייד, ניתן להוצאה על ידי המטופל ולא מעט אנו נתקלים במקרה של אובדן או שבירת המכשיר והדבר כרוך בהוצאות כספיות גדולות.
השימושים במכשיר נייד הם לתיקון סגר צלבי/הפוך בגלל מיקום שיניים, שומרי מקום עקב עקירות מוקדמות או השימוש הנפוץ ביותר ל``רטנציה``, כלומר להבטחה על שמירה ויציבות של תוצאת היישור שהתקבלה.
הקיבוע, הוא השלב האחרון של הטיפול האורתודנטי ומטרתו לשמור על התוצאה שהושגה במהלך הטיפול ועל יציבותה.
במקביל לטיפול האורתודנטי, חשובה מאוד הביקורת התקופתית אצל רופא השיניים וטיפול שיננית.

המודעות לשמירה על השיניים, מתחילה בנו ההורים. הורה מודע ישכיל להגדיל את מודעותם של ילדיו לנושא. השיניים הופכות להיות פגיעות יותר, ככל שהילד גדל ופעיל יותר מבחינה גופנית, אז הוא משתולל ומרבה ליפול. בגילאים מתקדמים (7-8 שנים), הילד אף עוסק בענפי הספורט השונים והשיניים והפה בשלב זה פגיעים במיוחד לחבלות ופציעות. כיום ישנם אמצעי מיגון רבים המסייעים בשמירה על השיניים בעת העיסוק בספורט ודרישה מילדינו ועידודם לעשות בו שימוש, יפחיתו בצורה משמעותית את כמות הפגיעות.

לסיכום, עלינו כהורים להיות מודעים לנושא השיניים וערניים מאוד לגבי הרגליהם של ילדינו. ילד שנפלו לו יותר שיניים משבקעו לו או להיפך, צפיפות או רווחים יוצאי דופן של השיניים וסגר לא מאוזן, עשויים להעיד על ליקוי קיים או מתפתח. אבחון בשלב מוקדם, עשוי למנוע החרפה של הליקוי בעתיד ולעתים אף ניתן למונעו על ידי הפסקת הרגלים. 

ד"ר גרינברג באטריס הינה מומחית לרפואת שיניים לילדים ומנהלת היחידה לטיפול שיניים לילדים- מכבידנט אסותא.