לטפל בשיניים של ילדים זו משימה, שלא רק מתמקדת בפה או בשיניים לטיפול, אלא דורשת התמודדות עם כל העולם הסובב את הילד.
לפעמים חרדות, טראומות מטיפולים בעבר, או פחד טבעי מהעולם הלא נודע, שהילד עומד להיכנס אליו דורשים התייחסות מעבר לטיפול השיניים השגרתי.
קיימים כמה וכמה חומרים, שעוזרים לנו, רופאי השיניים המטפלים בילדים, להקטין את ההרגשה הלא נעימה, שנגרמת עקב טיפול בחלל הפה. חוץ ממשחות וחומרי אל-חוש, קיימת בין היתר, האפשרות לשימוש בגז, דו חנקן חמצן (  (n2o,המוכר לנו בשם "גז הצחוק".
גז הצחוק מוכר כבר מהמאה ה-18.  זוהי תערובת של שני גזים שונים, חנקן וחמצן, אשר ניתנת בשאיפה דרך דרכי הנשימה.
 
השימוש בגז זה ברפואה, נתגלה  במקרה, ע"י רופא השיניים האמריקאי ד"ר וולס, באמצע המאה ה-19. לאחר שיצא מקרקס בבוסטון, הוא ראה מישהו שנפל ושבר את רגלו. ד"ר וולס שם לב כי הפצוע, לאחר שנשם בלון עם גז ה"צחוק" המשיך ללכת ולא הראה סימן כלשהו של כאב.
הגז הוא קל לשימוש ברפואת שיניים לילדים. מניחים אפון מגומי על אף הילד, והילד נושם אוויר עם ריח מתקתק. הגז חודר דרך הריאות ונספג בגוף, ומביא להרגשה נינוחה ורגועה מה שמקל על השגת שיתוף הפעולה והאפשרות לתת טיפול שיניים לילד.בתום הטיפול, הילד נושם אוויר עשיר בחמצן ללא חנקן אוקסיד כמה דקות וקם בכוחות עצמו לאחר חוויה נעימה "ומוכן לקבלת הפרס הנחשק לאחר הטיפול".

היתרונות הגדולים בשימוש בגז צחוק, הם:
א-    זהו גז מאוד בטיחותי, אם מקפידים (כמו בכל התרופות) על כל הכללים לשימוש.
ב-    הוא יוצא מן הגוף במהירות.
ג-     הילד נמצא בהכרה מלאה לאורך כל הטיפול, ושומר על הרפלקסים, (אבל צריך להקפיד להגיע בצום של שלוש שעות לפני הטיפול, כי הגז יכול לגרום להקאות).
 
יש מקרים שבהם לא משתמשים בגז הצחוק, כגון קלאוסטרופוביה, בעיות התנהגותיות, מחלות בדרכי הנשימה...יש מקרים, שאפילו גז הצחוק לא עוזר, עקב חוסר שיתוף פעולה למרות השימוש, ויש צורך למצוא דרכים אחרות להמשך הטיפול, כמו טשטוש, או אפילו לפעמים, אם הטיפול מורכב ולא ניתן להשיג שיתוף פעולה בשום דרך אחרת יבוצע הטיפול בהרדמה כללית.